מדינת ישראל, בית חולים, מיטה.
שר הביטחון, דן יסעור, זקוק להשתלת לב. כמה חודשים לפני כן הועבר בישראל חוק שהשר הוביל ותמך בו בכל לבו: יהודים אינם יכולים לקבל תרומת איברים ממי שאינם יהודים. עכשיו הלב היחיד שבנמצא הוא לב טרי, צעיר ומבטיח - של בחור פלסטיני.
השר צריך לקבל החלטה, או שהוא לוקח את הלב ועובר על החוק - או שהוא מת (והלכה האופציה להתמודד על ראשות ממשלה).
כי זה מאוד מצחיק כשזה לא מצחיק.
מאת: מיכל אהרוני
בימוי: ציון אשכנזי
שחקנים: דב גליקמן, זהר שטראוס / ציון אשכנזי, שמעון מימרן, טלי בן יוסף /
בל וענונו, שרון פרידמן
תפאורה: סשה ליסנסקי
תאורה: סשה סיקירין
עיצוב תלבושות: מירב נתנאל דדון
מוזיקה: גל לב
צילום: יוסי צבקר
עוזרת בימאי: מירב רגולנט
משך הצגה: 90 ד'
הביקורות משבחות:
אנגינה פקטוריס היא עוד חוליה במסורת המפוארת של הסאטירות בצוותא. בתור שכזו, היא מספקת ערב משעשע של הומור פרוע על חשבון הפוליטיקה הישראלית . מה שהופך את המחזה הפנטסטי שכתבה מיכל אהרוני והעמיד הבמאי ציון אשכנזי לתענוג ממשי הוא הביצוע החינני והתוסס של חמשת השחקנים שמתמסרים בכיף לדמויות המטורפות . כולם מצוינים ומצחיקים מעל לכולם , הנוכחות המקסימה של דב גליקמן, המזכיר לנו במשחקו המשוחרר והתמים את מקורותיו בתוכנית הטלוויזיה האגדית "זהו זה", שגם היא, כידוע, הייתה חוליה בשרשרת של התפתחות הסאטירה הישראלית. שי בר יעקב, ידיעות אחרונות
אם תיכתב פעם היסטוריה של ההומור הישראלי בן זמננו, ובה פרק מיוחד על השפעתו על התרבות, הפוליטיקה והמציאות הישראלית, להצגה "אנגינה פקטוריס" צריך יהיה לייחד שם הערת שוליים מפורטת". "גליקמן חוגג בתפקיד שר הביטחון, הנע בין חרדה קיצונית וסוג של החלטיות פרועה " ותענוג לצפות בו משתעשע ומשעשע כל כך".מיכאל הנדלזלץ, הארץ
סאטירה פוליטית מושחזת ובעיקר מאוד מצחיקה. אנגינה פקטוריס גם מותחת ביקורת בצורה מתוחכמת וגם דואגת לבדר את הקהל לאורך כל הדרך. הטקסט השנון יחד עם הביצוע המצוין של כל הקאסט יוצר פנינה אמיתית, שמבריקה במיוחד בזכות דבלה גליקמן הגאון הקומי בתפקיד המשמעותי ביותר בקריירה שלו. יוצרי הפארסה הסאטירית המקורית מבית היוצר של תיאטרון צוותא התל אביבי לא מפחדים להיות נשכניים ולא תקינים פוליטית, ובו זמנית גם דואגים לבדר את הקהל ולא להרפות עד שייפול מצחוק מהכיסא – וזה בדיוק מה שקורה. "אנגינה פקטוריס" מותחת ביקורת בצורה מתוחכמת – היא גם מעזה לומר שהמלך הוא עירום וגם אומרת את זה ממש מצחיק – ועם כל הכבוד לכל מה שמשודר על המסך, אין תחליף להתקפי צחוק בלתי ניתנים לשליטה באולם תיאטרון. התוצאה הסופית היא פנינה אמיתית. הברקה. ניר סלונים, מאקו