אל תקרא לי צייר

תיאטרון צוותא גאה להשיק תערוכה חדשה המוקדשת לציירים, מראשוני מעצבי הבמה בארץ, ביניהם:
עמנואל לופטגלס, אריה אלחנני, ד"ר פאול לוי, ג'ניה ברגר, יוסף קרל, יוסל ברגנר, משה מוקדי, אריה נבון וארנון אדר. 

מעצבת הבמה והתלבושות, ענת מסנר, אוצרת ומעצבת התערוכה: "רצינו לשפוך אור על יוצרים בתיאטרון שעבודתם זוכה למעט מאוד תשומת לב והערכה. הקהל אינו מודע לעבודה ולכישרון שגלומים ביצירות לבמה. להכיר לקהל הרחב את מייסדי התחום בארץ, שהיו ציירים ואמנים מופלאים וידועים ובכל זאת פנו לתחום שהיה חדש להם, פיתחו שפה עיצובית ישראלית לתיאטרון ההולך ונבנה, כמעט יש מאין. רצינו לספר את סיפורן של במות תיאטרון שנוצרו באמצעים ובחומרים דלים אבל במסירות גדולה ובתחושת שליחות של ממש. מעצבים אלה הגיעו לארץ כבר כאמנים פעילים: ציירים, אדריכלים, בובנאים, קריקטוריסטים או פסלים. לכל אחד סיפור חיים מרתק ורוחב עשייה עשיר ומגוון. הם עיצבו במות לתיאטרון האוהל, הבימה, הקאמרי ואחרים. יחד עם המשך עשייה פורה וחשובה בתחומי האמנות שלהם. בחרתי להדגיש את השילוב בין מיומנויותיהם כציירים לבין המעבר שלהם למעצבי במה. זאת דרך הצגת התהליך: החל מציורי מתווים, מקטים ולבסוף צילומים מתוך ההצגות עצמן. התערוכה כוללת מקטים שחלקם מקוריים וחלקם שוחזרו במיוחד". 

ראשוני המעצבים נקראו "ציירי תפאורה". למעשה, עד סוף המאה העשרים נקראו כך מעצבי הבמה. הם יצרו דימויים למחזות קלאסיים, מודרניים וישראליים, שעטפו את גדולי שחקני התיאטרון: מחנה רובינא, יהושע ברטונוב, מסקין, קלצ’קין, שמואל רודנסקי ועד יוסף מילוא, יוסי ידין, אורנה פורת וחנה מרון.

מי שקבע את מעמדו של מעצב הבמה כמקצוע היה ארנון אדר, שגם הביא להכרה מקצועית ואקדמית בתחום עיצוב התאורה לבמה. לא עוד ציור במות אלא עיצוב חלל. אדר גם היה שותף להקמת איגוד מעצבי הבמה הבינלאומי OISTAT בשנת 1967. חשוב לציין את האישה הראשונה בתחום ציור הבמות, ג'ניה ברגר, שעיצבה מחזות תנ"כיים רבים והציבה את שחקני התיאטרון בנוף קדום שאליו הייתה לה משיכה עזה.  

הם היו ציירי במות מלאי כישרון ותעוזה ויותר מהכל- חלוצים בתחומם שלא רק הניחו קרקע לשחקנים לפסוע עליה, אלא סללו את הדרך לדורות רבים ופוריים של יוצרים ומעצבים אחריהם.

צילום: יוסי צבקר